<h1>סמ"ג עשין סימן קל"א</h1>
<h2>דף יד.</h2>
המקדיש שדה מקנתו שמין אותה בדמיה כרבנן דרבי אליעזר בפרק יש בערכין ורואין כמה היא שוה עד היובל ופודין אותה כל מי שירצה, ואם פדה אותה המקדיש אינו מוסיף חומש, ופדיונה לבדק הבית כשאר ערכין ודמים, וכשיגיע היובל תחזור לבעלים הראשונים שמכרוה בין שנפדית מיד הגזבר והרי היא יוצאה מתחת יד אחר בין שלא נפדית והרי היא יוצאה מתחת יד ההקדש הרי זו חוזרת למוכר ואינה יוצאה לכהנים שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו (ע"פ רמב"ם ערכים וחרמים פ"ד הכ"ו) שנאמר (ויקרא כ"ז כ"ב—כ"ד) ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו יקדיש לה' וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היובל ונתן [את] הערכך ביום ההוא קדש לה' בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחוזת הארץ. אבל רבינו שלמה פירש בפירוש חומש שדמי שדה מקנה בדמים הקצובים לשדה אחוזה. ולא דקדק שזהו לרבי אליעזר וחכמים חולקין עליו.
<h2>דף יד:</h2>
המקדיש שדה שאינה ראויה לזריעה והיא הנקראת טרשין ופודין אותה בשוייה, וכן המקדיש אילנות בלבד פודין אותם בשוויהן (רמב"ם ערכים וחרמים פ"ד הט"ז). הגיע היובל ולא פדו האילנות אינם יוצאים לכהנים שנאמר והיה השדה בצאתו ביובל ואין אילן קרוי שדה (ע"פ רמב"ם שם הכ"ה).
<h2>דף כד.</h2>
ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לה' והיה ערכך לפי זרעו זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף (ויקרא כ"ז ט"ז). עיקר מצוה זו בפרק אין מקדישין במסכת ערכין. אחת שדה טובה ואחת שדה רעה פדיון הקדשו שוה (רש"י). והחומר הוא הכור והם שלשים סאין, וחמשים על חמשים הוא בית זרע סאה (ע"פ רמב"ם ערכים וחרמים פ"ד ה"ד) כאשר למדנו מחצר המשכן שהיה מאה על חמשים והיה בית זרע סאתים (עירובין כ"ג ב'). גזירת הכתוב הוא אם בא לגאלה בתחילת היובל לפדותה בחמשים שקלים ואם בא לגאול באמצעו נותן לפי החשבון סלע ופונדיון לשנה לפי שאין הקדש אלא למנין היובל שאם נגאלה הרי טוב ואם לאו הרי הגזבר מוכרה בדמים הללו לאחר ועומדת ביד הלוקח עד היובל כשאר כל מכירות, וכשהיא יוצאה מידו חוזרת אל יד הכהנים של אותו משמר שהיובל פוגע [בו] ומתחלקת ביניהם (המשך פירוש רש"י) וכן תלמוד מן המקראות שנאמר (שם י"ז—י"ח ורש"י) אם משנת היובל יקדיש שדהו כערכך יקום פירוש ערך שאמרנו כשהקדישה משעברה שנת היובל מיד ובא לגאלה מיד, ואם אחר היובל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל ונגרע מערכך. מכאן שאינה נפדית בגרעון של כסף אלא קודם ליובל שתי שנים ואם בא לגאלה בפחות משתי שנים לפני היובל צריך שיתן חמשים שקל כסף לכל חומר (ערכין כ"ד א' ורש"י ד"ה אין). וללמדך בא ששנים אתה מחשב להקדש ולא לחדשים לפיכך המקדיש שדה אחר היובל אינה ניפדית בגרעון של כסף אלא יתן כל החמשים שקל עד שיגמר שנה אחר היובל (שם וכ"ה א').
בד"א בישראל אבל אם היה המקדיש כהן או לוי הרי זה גואל לעולם ואפילו עבר עליה היובל ולא נפדית מן ההקדש פודה אותה אחר היובל שנאמר גאולת עולם תהיה ללוים (רמב"ם ערכים וחרמים פ"ד הכ"א). וכן אמרו הקדיש שדהו בשנת היובל עצמה אינה מקודשת וכהן ולוי שהקדישו בשנת היובל עצמה הרי זו מקודשת, כשם שגואלים לעולם כך מקדישין לעולם (רמב"ם ערכים וחרמים פ"ד הל' י'—י"א).
<h2>דף כה.</h2>
השקל האמור בתורה הוא הנקרא סלע בלשון חכמים והגרה האמור בתורה הוא המעה בדברי חכמים, והוסיפו על השקל שתות ועשו אותו סלע והסלע ארבעה דינרין והדינר שש מעין והמעה שני פונדיונין ונמצא לכל שנה סלע ופונדיון, שאע"פ שהסלע שמנה וארבעים פונדיונין כשיתן פונדיונין ליקח סלע מן השולחני נותן תשעה וארבעים פונדיונין (רמב"ם ערכים וחרמים פ"ד ה"ג). ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו ויסף חמישית כסף ערכך עליו (והיה) [וקם] לו (ויקרא כ"ז י"ט). והוא הדין אפילו אשתו או יורשיו שמוסיפין חומש, שהוא רביע הקרן כדאיתא בפרק הזהב (ב"מ נ"ד א') כל חומש האמור בתורה צריך שיהא הקרן עם התוספת חמשה (ע"פ רמב"ם שם ה"ה). ותניא בפרק קמא דקידושין (כ' ב') ואם גאל יגאל מלמד שלוה וגואל לחצאין.
<h2>דף כה:</h2>
המקדיש שדהו ופדה אותה כהן מיד ההקדש והגיע היובל והרי היא תחת יד הכהן לא יאמר הואיל והרי היא יוצאה לכהנים הרי היא תחת ידי וזכיתי בה אלא יוצאה לכל אחיו הכהנים, כשתצא השדה לכהנים ביובל תנתן לכהנים למשמר שפגע בו יובל ואם היה ראש השנה של יובל בשבת שהיה משמר יוצא ומשמר נכנס תנתן למשמר היוצא (רמב"ם ערכים וחרמים פ"ד הל' כ"ג—כ"ד).
ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד, והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו (ויקרא כ"ז כ'—כ"א). וכן המסקנא במסכת ערכין שהמקדיש שדה אחוזתו והגיע היובל ולא נפדית אלא הרי היא תחת יד ההקדש הכהנים נותנים דמיה ותהיה אחוזה להם שאין הקדש יוצא בלא פדיון ואותן הדמים יפלו להקדש בדק הבית, גאלה המקדיש קודם שהגיע היובל הרי זו חוזרת לבעליה והערך שנתן יהיה לבדק הבית, וכן אם גאלה בנו של מקדיש הרי זו חוזרת לאביו ביובל, אבל אם גאלה בתו או שאר קרוביו או נכרי לקחה מיד ההקדש אם חזר המקדיש וגאלה מידו חוזרת לו לעולם, ואם לא גאלה מידו אלא הגיע היובל והיא תחת יד הבת או שאר קרובים או נכרי הרי היא יוצאה מתחת ידו להקדש ואינו חוזרת לבעליה לעולם אלא תהיה אחוזה לכהנים שנאמר והיה השדה בצאתו וגומר ואין הכהנים צריכים ליתן דמים שכבר נפדית מיד ההקדש ולקח ערכה מאחר אלא תחזור לכהנים כאילו הן בעליה (רמב"ם ערכים וחרמים פ"ד הל' י"ט—כ').
<h2>דף כז.</h2>
השקל האמור בתורה הוא הנקרא סלע בלשון חכמים והגרה האמור בתורה הוא המעה בדברי חכמים, והוסיפו על השקל שתות ועשו אותו סלע והסלע ארבעה דינרין והדינר שש מעין והמעה שני פונדיונין ונמצא לכל שנה סלע ופונדיון, שאע"פ שהסלע שמנה וארבעים פונדיונין כשיתן פונדיונין ליקח סלע מן השולחני נותן תשעה וארבעים פונדיונין (רמב"ם ערכים וחרמים פ"ד ה"ג). ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו ויסף חמישית כסף ערכך עליו (והיה) [וקם] לו (ויקרא כ"ז י"ט). והוא הדין אפילו אשתו או יורשיו שמוסיפין חומש, שהוא רביע הקרן כדאיתא בפרק הזהב (ב"מ נ"ד א') כל חומש האמור בתורה צריך שיהא הקרן עם התוספת חמשה (ע"פ רמב"ם שם ה"ה). ותניא בפרק קמא דקידושין (כ' ב') ואם גאל יגאל מלמד שלוה וגואל לחצאין.
<h2>דף ל:</h2>
השקל האמור בתורה הוא הנקרא סלע בלשון חכמים והגרה האמור בתורה הוא המעה בדברי חכמים, והוסיפו על השקל שתות ועשו אותו סלע והסלע ארבעה דינרין והדינר שש מעין והמעה שני פונדיונין ונמצא לכל שנה סלע ופונדיון, שאע"פ שהסלע שמנה וארבעים פונדיונין כשיתן פונדיונין ליקח סלע מן השולחני נותן תשעה וארבעים פונדיונין (רמב"ם ערכים וחרמים פ"ד ה"ג). ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו ויסף חמישית כסף ערכך עליו (והיה) [וקם] לו (ויקרא כ"ז י"ט). והוא הדין אפילו אשתו או יורשיו שמוסיפין חומש, שהוא רביע הקרן כדאיתא בפרק הזהב (ב"מ נ"ד א') כל חומש האמור בתורה צריך שיהא הקרן עם התוספת חמשה (ע"פ רמב"ם שם ה"ה). ותניא בפרק קמא דקידושין (כ' ב') ואם גאל יגאל מלמד שלוה וגואל לחצאין.
